אילת בן פורת

הי. אני אילת בן פורת. הבת של ענת ואבנר. אמא של שיאון ועלמא. ציירת וחוקרת מחשבת ישראל. אני גרה ויוצרת בגבעת-אולגה חדרה.

האומנות שלי עוסקת במתח שבין הבשר לרוח. בין הנצחי למתכלה. בין ההרמוני, היפה, השלם והאלוהי, לכאבי הגוף וסבלו. אני מבקשת לומר ששני קצוות הציר, חד הם. הרוח מתגלמת ומתגשמת בבשר. והבשר מקבל חיות מהרוח. ואין האחד מתקיים בלי השני.
ביצירה שלי אני משלבת דימוי וטקסט. הדימויים לקוחים מהתבוננות ישירה בטבע. בראש ובראשונה אני ציירת נוף. אני מציירת הרבה בחוץ. בנוף שבין נחל אלכסנדר לנחל חדרה.
הפרה היא מוטיב חוזר ביצירה שלי. לפרה משמעויות תרבותיות רחבות מאוד. היא קרבן בבית המקדש. בהודו היא קדושה. בתרבויות קדומות היא מסמלת פריון. חיבור לאדמה.
ביער חדרה עדר פרות רועה תדיר. כשאני מציירת ביער, הפרות באות לעברי להסתכל. כבדות מחוברות לאדמה, עם אנרגיה שקטה ובוטחת. חופשיות להיות חיות בעולם הזה.
הפרה על כל משמעויותיה התרבותיות, ועל האנרגיה שלה, היא הייצוג של החיבור בין הבשר ולבין הרוח. היא מייצגת את חלקנו הטבעי בבריאה, על ההתכלות המחזוריות והנצח שבה. ומעל הכל, הפרה היא ייצוג שלי. אני מזדהה הזדהות עמוקה עם הפרה.
הטקסטים שמלווים את העבודות שלי לקוחים מארון הספרים היהודי והישראלי. מהתנ"ך ועד לשנות האלפיים. כל טקסט שנכתב בעברית הוא חלק מעולם התוכן ממנו אני שואבת השראה. אין היררכיה בעולמי הטקסטואלי. דין רבי זלמן שניאור מלאדי, ודין מאיר אריאל, חד הם. אם הטקסט נכתב בעברית (גם ארמית תופס), ואם זה נגע לליבי, הוא שלי לשחק בו.